5 2 Reb Zussya.htm

רבי זושה מהאניפולי

אחיו הצעיר של רבי אלימלך מלז'נסק לאחר שדבק כאחיו במגיד ממזריטש היה מחשובי תלמידיו וזכה להערצת חבריו הצדיקים בעל ה"תניא" אמר עליו עבודתו הקתה ביראה עילאה כל כך עד שגם בהיכל היראה היתה יראתו לפלא" הוא נתפרמת בדבקותו המופלאה ובין ההסידים סופדו עליו עשרות ספורים שהעמידוהו במרנו התנועה כאיש ההתלהבות הפנימית כרבי אלימלך אהיה מראהו גם כמורו בחסידות הבליט את חשיבותו של הצדיק "הצריך להשפיע שפע קודש של יראת שמים על כל המון בית ישראל" אולם למרות ההדגשה של פרך הצדיק וגדולתו היה מעורב בין הברוות ומקורב להמוני העם שנהרו אחריו באלפיהם שראו בו לא רק מורה וצדיק אלא גם מנן ומציל

דברי תורתו פזורים בספרי תלמידיו ובני דורו וכונסו חוברו יחד בספר "מנורת זהב" וורשה תרמ"ב דבי זושה האריך ימים חמש עשרה שנה אתר אחיו רבי אלימלך ונפטר אחר מחלה ממושכת ביום ב' שבט תק"ם בהאניפולי הוא השאיר שני בנים צדיקים את רבי ישראל אברהם רבה של משארני אומטראה ורבי צבי מנהם מגדיל ממלא מקומו בהאניפולי

סיבת כל הסיבות

מי שבוטה בבטחון גדול ואמונה הזקה רק גו יתברך שהוא סיבת כל הסיבות ולא בעצם הסיבה הכלי אשר בו תנתן השפעתו אם הוא במדרגה זו אזי יורדת לו ההשפעה מלמעלה מבעל הרצון עצמו בלי אמצעות צמצומים ולבושים רק מופשט מן לבושים מוגבלים שהן דרך ירידת העולמות וזהו והריקותי לכם ברכה מלשון אריק הרבי שפירש"י על שם שהסרב מופשט מן תערו שנתון בתוכו ונשאר ריק וזהו והריקותי לכם ברכה שהוא לשון התפשטות מלבושים כאמור שהברכה תהיה מורקת ומופשטת מלבושים מוגבלים וצמצומים עד בלי די שהות סוד הצמצום כנודע ממט שאמרו רבותינו ז"ל שדי שאמר לעולמו די שהיה העולם מתפשט ומתרהב וכו' עד שגער בו ואמר די שהוא סוד צמצום בריאת העולם כנודי וזהו גם כן כאן עד בל די שעל ידי מצות מעשרות שתבטחו בו תאמינו שלא יתחסר לכם שיעור מה שאתם מפרישים המעשר עבור שיש בידו למלאות לכם כל חסרונותיכם עבור הבמהון הגדול הזה שאין אתם משימין בטאוניכם בסיבה ההיא שהוא התבואה או המעות שאתם נותנים למעשר כמו אותםמצוה זו על שאין להם בטחון בזה רק שמשים בטחונו על התבואה והמעות ההוא ומתירא שלא יחסר ואתם לא כן אז והריקותי לכם וגו' גם אני אפשוט לכם הברכה מן המוגבלות וצמצומים עד בלי די שלא יהיה בטינת די שהוא צמצום כאמור לעכב השפע ט"ו הנזית זהג ושא שני מיני צדיקים צדיק כתמר יפרה כארז בלבנון ישגה יש שני מיני צדיקים יש צדיק שהוא רואה שישיב אחרים לעבודתו יתברך וזה נקרא כתמר שמתפרדין העלין לכאן ולכאן זה מפריה ועושה פירות ויש אחר שהוא רק כארז בלבנון שהוא משיג וזהו שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים הן אותם העושים ומהעולם יעשה תשובה במקומם אין צדיקים גמורים יבולים לעמוד שם ויני אם הרב דומה למלכ"ר בי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ודרשו חז"ל אם דומה עליך הרב כמלאך ה' צבאות תורה בקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו ויש להקשות בשלמא אם היינו מכירים המלאך ניחא שנותן בו סימן אבל עכשיו שאין אנו מכירים היאך נותן בו סימן הפירוש אם הרב דומה בדעתך למלאך כמו שאינך מכיר את המלאך כך אינך מכיר את הרב ואין ביכלתך להגיע לשכלו תורה יבקשו מפיהו תוכל ללמוד ממנו ואם לאה שנדמה בדעתך שתוכל להגיע לשכלו ומדרגתה אל יבקשו שם פנחס

הלומד תורה לשמה

כל הלומד ושונה הקב"ה לומד עמו וקשה אם האדם הלומד כל כך כוהו גדול ונתעלה בעיני אלהים אחאי כועס ראשונת "יני יימי עמי אמנם בעמת בתהיה כשאים מתחיי יעמיד ופותה הספר אינו רואה לפניו רק קצת גשמיות נייר לבז ואותיות שהורות וכשמתפיל ללמוד האותיות והתיבות בדחילו ורהימו לשם יהוו קודשא בריך הוא ושכינתיה אז פורסת לעילא ומעורר רצון וראמים וכל העולמות מזדעזעים והצדיק הזה ממשיך בכוה הדבקות שלו אור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו לתוך האותיות עד שמאירות האותיות ברוחניותם באור חין סוף ב"ה ומכניס אור השכינה להאותיות כי באותיות התורה פנימיות ורוחניות והיות עולם וכל אות ואות רומזת בצורתו ומורה אל רוחניות ידועה ואל בהינ" מבהינת הספירות העליונות וכל אות ואות יש לה צורה רוחנית ואור נכבד נאצל מעצם הספירה ומשתלשל ממדרגה למדרגה בדרך השתלשלות הספירות עד שיגיע ויתלבש האור שהוא באות ההוא וכשמתהיל לצרף האותיות לעשותם תיבות הנה מייהד בזה יהודים נפלאים עד אין קץ ותכלית וגורם בזה הענוג גדול לשמו יתברך ויתעלה ואתר כך כשתוזר ושונא נמצא שלומד עם הקדוש ברוך הוא כיון שכבר נטשך לתוך האותיות אור של הקדוש ברוך הוא שם ואתחנן

מצות צדקה

בכל המצוות צריך לעשות לשמו יתברך אלא שבנתינת הצדקה צריך הנותן והמקבל לעשות יחוד לחבר צדיק וצדק וזהו רבותא גדולה ומעלה יתרה בעני שמכוון לעבוד השם יתברך בקבלת הצדקה לעשות יחוד ואינו חוטף הצדקה וממלא רעבון בני ביתו אלא אינו משגיח על חסרונו וכאבו ועובד השם יתברך ואחרכך יהנה בו שם תרומה

תאוות הממון

אין שום תאוה שקשורה בפנימיות הלב בנקודת המוח כתאוה זו היא תאות ממון שהוא בתמידות מה שאין כן בכל התאוות. תאוה ידוע בספרים הקדושים שהיא כמו ע"ז רחמנא ליצלן וכל התאוות האסרות הן בכל אברי הגוף ונקל לשוב מהן בתשובה כי יוכל להזדכך גופו אבל תאוות ממון אינה כן כי שורש תאוה זו ישנה בנקודת הלב ואינו מרגיש כלל אחרי שאינו מבין גסות התאוה וגריעותה האדם יכול לעשות כל הסיגופים לגופו אם צריך ולא כן בענין הממון שקשה לעקור מלבו מחמת שחיותו תלויה בו שם יתרו

חוק ומשפט

כשהשם יתברך רואה כביכול טענת המקטריגים והוא יתברך שמו רוצה להושיע את ישראל לזכותם והנה הוא יתברך שמו מלך במשפט יעמיד ארץ ושואלים המקטריגים מה טעם יש בדבר להושיע לישראל כיון שאין זכות חס ושלום אזי אומר השם יתברך כתורה וכמשפט הוא כיון שישראל מקיימים מצוות שהם חוקים בלא טעם המשפט צדק הוא מדה כנגד מדה לזכותם ולהושיעם מבלי טעם וזהו שאמר תקעו בחודש שופר כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב כן הוא המשפט צדק כיון שמקיימים ישראל בחוקה מבלי טעם אזי המשפט הוא שיוושעו מבלי טעם שם אחרי

המאור שבתורה

אין צדיק בארץ אשר לא יפול לפעמים ממדרגתו ואז הוא בבחינת קטנות אמנם בתלמיד חכם הגם שהוא בקטנות אבל מצד אחיזתו בתורה המאור שבה מחזירו לגדלות ולמוטב מה שאינו כן בעם הארץ ולזה אמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו היינו הלואי בשעה שאותי עזבו היינו בעת קטנות המוחין ותורתי שמרו וממילא המאור שבה מחזירו למוטב שם בחקותי

פבימיות וחיצוניות

נודע דהפנימיות של כל אחד מישראל נקודת לבבו הוא טוב ובמצוותיו חפץ מאוד רק דהחיצוניות ועביות החומר וחשכת היצר הרע מכסה את האור כי טוב פנימית נקודת לבבוֹ אין בכח הפנימיות להתגבר ולהאיר את ריבוי החושך והרע של החיצוניות. והנה יש לך אדם אשר תוכחת הצדיק מועילה להכניע החיצוניות של האיש ולקבל תוכחתו לשוב מעוונות שבידו אמנם יש לך אדם אשר עביות וגשמיות החיצוניות מרובה כל כך אשר גערת הצדיק ותוכחתו אינה מועילה להזיז זיז כל שהוא את החיצוניות הרעה אשר לזה האיש אין עצה ותחבולה רק אדרבה לקרב אותו בדברים טובים מצד פנימיותו הטובה ואולי בזה יעורר ויחזק את פנימיות נקודת לבבו שם גח

עוז פנימי

מי שהוא עז בפנים ובקדושה יכול להוריד עצמו למדרגות התחתונות כדי להעלותם ולילך בשוקים וברחובות ושלא לירא מהיצר הרע השכיח שם אבל מי שהוא בבחינת בושת פנים שאינו עז כל כך בקדושה עליו ללמוד ולהתפלל ולשמור את עצמו מכל דבר המביא לידי הרהור חס ושלום שם שלח

הלבוּש והפנים

הגומל הסדים טובים אחר שהם חסדים בודאי הם טובים רק האמת הוא שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל הוא חסדים רק העולם אינם יכולים לקבל רב טובו וחסדו לכן הלביש אותן בלבושין לכן אנו אומרים חסדים טובים שיהיה הלבוש גם כן טוב, משל לאחד שמצא אבן טובה למאוד רק שהוא מונח בתוך הקוצים ואין באפשרי לבוא לזו האבן לזה אנו אומרים חסדים טובים שם וישלח

בחינת הוֹלך

במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים כי הצדיק אינו יכול לעמוד כי הוא בבחינת הולך אבל הבעל תשובה שקלקל צריך לעמוד לתקן מה שקלקל וביני וביני הצדיק הולך שם ויגש

הזורעים בדמעה

הזורעים בדמעה ברנה יקצורו; יש בקרב ישראל תרי גווני בני אדם מעובדי השם יתברך ברוך הוא יש שעובדים אותו יתברך בבכיה ודמעה שמצערים עצמם תמיד על צער וגלות השכינה ומורידים דמעות על חורבן בית המקדש ויש שעובדים אותו יתברך ברינה ושיר ושבח ובהלל ותודות לפניו יתברך וזהו הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, רצה לומר, הן אותם שזורעים זריעה בעבודתו יתברך בדמעה כנ"ל והן אותם העובדים אותו יתברך ברינה כולם שווים לטובה לפגיו ויקצורו לפי חסד; דהיינו, שיקבלו שכר טוב על עבודתם השלמה אך שעם כל זה מה הפרש יש ביניהם לזה בא הכתוב שאחר זה לפרש ההפרש שביניהם הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע שאותו שעובד אותו יתברך בבכיה ודמעה הוא רק נושא משך הזרע אבל בא יבוא ברינה היינו אותו שעובד להשם יתברך ברינה ושיר ושבח נושא אלומותיו שהוא נושא אלומות אלומות רבות ומקבל שכר טוב על עבודתו השלמה והרצויה שם שמות

סייגים לתוֹרה

וירא העם וינועו על ידי שהיתה להם אימה מהבורא חששו שלא יעברו חס ושלום על שום נדנוד עבירה של תורה ויעמדו מרחוק גלל כן עמדו בהרחקה לתורה דהיינו גדרים וסייגים לתורה שזוּ שמירה גדולה שלא יפגעו חס ושלום בשום נדנוד דאורייתא שם יתרוֹ

אברהם והמלאכים

והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו המלאכים אינם יודעים את כוונת האכילה וכעת היו אוכלים אצל אברהם והוא היה ממשיך עליהם תחת העץ רצה לומר למעלה מהם להמשיך עליהם כוונת האכילה והם היו אוכלים שם לך

עיקר המברך הנשמה

העונה אמן אל יגביה, עיקר המברך הוא הנשמה כל הנשמה תהלל יה והגוף אינו אלא כעונה אמן ונגרר אחריו ולזה אל יגביה קולו יותר מהתלהבות המברך הוא הנפש והנשמה שם שופטים

בלי עתים

אל יבוא בכל עת אל הקודש אל יבוא בעתים אל הקודש שלעתים יתגבר בקדושה ולעתים יחלש רק שיהיה תמיד בקדושה בלי עת שם אחרי

מושב לצים

הא דאיתא במשנה שנים שיושבים ואין ביניהם דבר תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב ויש לדקדק היכן נרמז בהפסוק שאם אין ביניהם דברי תורה שזה מושב לצים? ויש לפרש דהענין הוא כך שאם בני אדם יושבים ועוסקים בתורה נעשה בהמקום ההוא רשומו שאם אחר כך יושבים שם בני אדם גורם המקום ההוא שגם הם יעסקו בתורה וכן בהיפוך חס ושלום שאם יושבים בני אדם ועוסקין בדברים האסורים רחמנא ליצלן גורמים בזה שישאר במקום ההוא רושם טומאה. ואם אחר כך יושבים שם בניאדם לא יוכלו לעסוק בתורה, וזה פירוש המשנה שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה ומתמה המשנה מהיכן בא להם זאת הלא בני ישראל הם משורש הקדושה והיה להם לדבר בדברי תורה ומתרצת המשנה הרי זה מושב לצים שבמקום הזה היה מקודם מושב לצים ועשו שם רושם שלא יוכלו לדבר במקום ההוא דברי תורה שנאמר ובמושב לצים לא ישב שמזהיר הכתוב שלא לישב מטעם הנ"ל במושב לצים שם ויגש

מרגלא בפוּמיה

רבונו של עולם עמך ישראל בודאי טובים הם כי מה אתה אומר שחס ושלום לא כן הוא הלא יהיו פסולין חס ושלום תפילין שלך אלא ודאי ועמך כולם צדיקים שם בא

מרי דעלמא חס ושלום אם יהיו בעיניך עמך בית ישראל שלא כהוגן כביכול אין לך תפילין כי תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל שם ושם

מדבר שקר תרחק פירוש כשאתה אומר דיבור אחד של שקר מיד אתה מרחק את עצמך מהשם יתברך שם משפטים

ברכה לכל בר ישראל תהיה בריא וחזק כמו גוי ואמר ז"ל הפירוש שרצונו לומר הגם שהאדם אינו כדאי לזה מכל מקום ראוי האיש הישראלי להיות בריא וחזק כי הלא הגוי שאינו מקיים שום מצוה ממצוות התורה והוא בריא מכל שכן הבר ישראל שם עקב

חעיקר אצל האדם להיות שפל בעיניו ובאם תחזיק עצמך עוד יותר ויותר במדת קטנות אני ערב לו שלא יטעה ח"ו את עצמו שם שם

בחורי ישראל המתחילים בעבודה הם בבחינת ימי החורף כי למה נקראו ימי הקדמות ימי חרפי לפי שהם כמו חורף לפעמים גשם שלג וכפור ולפעמים יפה מאד כך הם לפעמים באים להתלהבות עצומה ונפלאה ולפעמים לא שם אמור

אחר התגלותו

רבי זושה מהאניפולי טרם התגלותו כשהיה "עורך גלות" ונודד בעילום שם מעיר לעיר היה מזרמן לעתים קרובות גם לברדיטשוב שם היה מוצא אכסניה אצל אחד המלמדים העניים. כעבור וזמן כשיצא שמו לתהילה ודבקו בו אלפי חסידים פעם לברדיטשוב בכבוד גדול ובמרכבה הדורה רתומה לשלושה סוסים אדירים באוּ המוֹנע-עם לגבול העיר להקביל את פניו ובתוכם אחד מעשירי העיר. ניגש העשיר והזמין את הצדיק שיואיל להתאכסן בביתא אמר רבי זושה אף קודם לכן הייתי בא לברדיטשוב לעתים קרובות משום מה לא נהגת להזמינני אז? השינוי היחידי שחל בי עתה הרי הם הסוסים שאז הייתי בא ברגל ועתה באתי במרכבה אם כן תזמין לביתך את הסוסים ואני אלך לאכסניה שלי אצל המלמד דברים ערבים